ממש לפני שנה פרסמתי כאן את 'שגריר',  מיקסטייפ שחילקתי לאנשים שפגשתי בדרכים כשטיילתי בפורטוגל, ספרד וצרפת. בחו"ל יוצא ששואלים אותי הרבה על ישראל, ובטיול הקודם גיליתי שמוזיקה  מאפשרת לי לענות תשובה יפה ומורכבת. כשתכננתי טיול נוסף השנה, היה ברור שאני לא יוצא מהארץ בידיים ריקות. רציתי להכין מיקס יפה וקוהרנטי שמייצג צד מוזיקלי נוסף של ישראל, ובאיזשהו אופן את המסע המוזיקלי שעשיתי בשנה האחרונה – במסלול ההפוך, מהסוף להתחלה. הנגיעות העכשוויות של דודו טסה במסורת העיראקית עם פרויקט ה'כוויתים', ההפקה המדוייקת של זייד חמדאן והפנינים של פורטיס ב'פוריין אפייר' היו רק שער לעולם שלם של צלילים. 'קסם המזרח' הוא לא רק שיר של צלילי העוד או מחרוזת נוסטלגית של פרויקט זה או אחר, שמתנגנת בעשר בוקר בבר של הסאלוף בשוק התקווה. 'קסם המזרח' זה לא מגש של אבטיח ובולגרית בידיים של קוקו דרעי בהופעה של נינו ביטון ותזמורת המגרב במוסררה, או עשרות חלילי הניי בייצור עצמי (מפלסטיק) ששוכבים במגירה השלישית בשידה הישנה בסלון דירתו של אלבר אליאס ברמת-גן. ובטח שלא רק השירים שיתנגנו ברמקולים של האוטובוס מתל אביב להופעה של משרוע לילה בעמאן, או החתיכים והחתיכות שעפו על טריפונס  ולהקתו בצהרי שישי בתדר פינת אריאנה. 'קסם המזרח' זה גם למצוא באוטו של סבא קלטת של 'אלף לילה ולילה', ולשמוע בפעם הראשונה יצירה שלמה של עבד אלחלים חאפז, ולחרוש את פורום 'נושמים מזרחית' בשלוש בלילה ולגלות קישור להורדת אלבום העיבודים של התזמורת האנדלוסית לשירי ג'ו עמר. אז נכון שיוסי גיספן הוא לא אביהו מדינה, ונכון שעומר אדם, ונכון שג'קי מקייטן סיים כמו שסיים ולא הגיע לחופי טרינידד. אבל 'קסם המזרח' זה הסאונד של הקיץ שלי, ושל השנה האחרונה, ושל חלק יפה מאוד מהמקום הסבוך והמקולל הזה. וזה כל הקסם.